לעובד הזר זכויות מוגדרות בתקופת עבודתו אצל המטופל, חלקן נגזרות מדיני העבודה הקיימים בארץ ונוגעים לכלל העובדים – ישראלים או זרים, וחלקן יחודיות לעובדים הזרים ונובעות ממצבם הייחודי של עובדים אלה:
- לעובד הזר זכות לקבל שכר מינימום לכל הפחות. שכר זה עומד כיום על 5,300 ש”ח לחודש. משכר זה רשאי המעסיק לנכות עד 25% בגין ההוצאות המוגדרות בחוק ובנוהל ובכפוף להוכחת ההוצאה בפועל.
- לעובד הזר זכות לקבלת ימי הבראה וימי חופשה מידי שנה בהתאם לוותק עבודתו.
- לכל עובד זר זכות ל – 9 ימי חג במשך שנה. התאריכים של ימי החג הללו נקבעים עפ”י דתו וארץ מוצאו של העובד ועליהם להיות מוסכמים מראש בין הצדדים.
- לעובד הזר זכות ליום מנוחה שבועי. יום זה נקבע עפ”י דתו וארץ מוצאו של העובד ומשכו עד 25 שעות.
- בסיום תקופת עבודתו של העובד הזר, היה והעובד פוטר או שהמטופל נפטר או עבר לבית אבות – הוא זכאי לקבלת את כספי קרן הפנסיה אשר נצברה לטובתו, וכן לפיצויי פיטורין על פי ותק עבודתו. עובד אשר התפטר – יהיה זכאי לכספי קרן הפיצויים בלבד ולא לפיצויי פיטורין מלאים.
- לעובד הזר זכות לימי מחלה כמו לעובד ישראלי. לזכותו נצברים 1.5 ימי מחלה לכל חודש עבודה וסה”כ 18 ימי מחלה לשנה.
- מקום מגוריו של העובד הזר הוא בבית המעסיק, שם ביתו ושם הוא רשאי לשהות בכל עת. מעסיק אינו רשאי להוציא עובד מביתו ללא מתן הודעה מוקדמת וללא מתן מקום מגורים חלופי.
- לעובד הזר זכות לביטוח בריאות משך כל תקופת עבודתו אצל המעסיק.
- לעובד הזר זכות להודיע על התפטרותו בכפוף לחובת הודעה מוקדמת. הוא אינו חייב להסביר או לנמק את הנסיבות להודעתו.
